הפריה חוץ גופית - הפריית מבחנה

הקדמה

בטבע הפריית הביצית מתבצעת בחצוצרה.ביום הביוץ, חורגת ביצית מהשחלה אל החצוצרה ושם היא מופרית ע”י הזרע. לאחר ההפריה התא החדש שנושא את המטען הגנטי של שני ההורים מתחיל להתחלק ולהתפתח. הוא שוהה 3 ימים באזור ההפריה בחצוצרה, ובשלושת הימים הבאים “נודד” לרחם. העובר בשלב הזה נקרא בלסטוציסט. כאשר העובר מגיע לרחם הוא “שוקע” בתוך רירית הרחם ובשלב הזה מתחיל ייצור הורמון ההריון (זה ההורמון הנמדד בשתן או בדם לצורך קביעה של קיום או העדר הריון).

ההיסטוריה של ההפריה החוץ גופית

בתחילה ההפריה החוץ גופית היתה מיועדת לנשים שלא היו להן חצוצרות או שהן היו חסומות, כלומר אין אפשרות לביצית ולזרע להיפגש. על מנת לעקוף את הנתק בין הזרע לחצוצרה פיתחו את “הפריית המבחנה” (נקראת באנגלית IVF – In Vitro Fertilization). המעבדה היא בעצם “מעקף” של הקטע החסום או החסר (החצוצרות). במעבדה מפגישים את הביצית עם הזרע ושם היא מופרית (ומכאן השם הפריה חוץ גופית). ההפריה מתבצעת בצלחת מעבדה כך שהשם “הפריית מבחנה” אינו מדויק.

מתי מבצעים הפריה חוץ גופית?

הפריה חוץ גופית מתבצעת במקרים הבאים: חצוצרות חסומות, זרע לא תקין, הפרעות הורמונליות קשות, אי פוריות ללא הסבר נראה לעין, ‏אנדומטריוזיס ועוד. כיום נעזרים בהפרייה החוץ גופית כפתרון למספר רב של אבחנות. לפני שמגיעים להחלטה לבצע הפריה חוץ גופית, בני הזוג יעברו מספר רב של בדיקות. אבחון מדוייק של בעיית הפריון תסייע בבחירת הטיפול המתאים ביותר. ההפריה החוץ גופית הינה טיפול לא קל ולכן יש למצות את כל האפשריות הטיפוליות האחרות לפני שבוחרים בטיפול זה.

טיפול מקדים להפריה

במהלך טיפול הפריה חוץ גופית האישה תעבור בדיקות דם ואולטרסאונד לעיתים קרובות ועל פיהן יקבע הטיפול ההורמונלי אותו עליה לקבל. במחזור טבעי על פי רוב מתפתח בשחלה זקיק אחד המכיל ביצית אחת בלבד. ההורמונים שמקבלת האישה בטיפול ההפריה החוץ גופית מגרים את השחלות גירוי יתר כך שבמחזור טיפול אחד מתפתחים מספר זקיקים המכילים מספר ביציות. ביום שלפני הביוץ שואבים את הביציות ישירות מהשחלות ובמעבדה מבצעים את פעולת ‏ההפריה. פעולת השאיבה מתבצעת בדרך כלל בהרדמה מלאה.‏

תהליך ההפריה החוץ גופית

בשלב זה, מפגישים ריכוז נתון של זרעונים עם ביציות האישה בצלחת מעבדה. את ההפריה עצמה בודקים כשמונה עשרה שעות לאחר מפגש זרע וביצית (אז מדברים על ביצית מופרית – זיגוטה). עשרים וארבע שעות לאחר מכן מתפתח עובר בן מספר תאים (בלסטומרים). כאשר איכות הזרע ירודה מאד יש אפשרות להזריק תא זרע אחד לתוך ביצית אחת. במקרה כזה ‏יש צורך במספר תאי זרע כמספר הביציות בלבד. פעולה זו של החדרת הזרע לציטופלסמה של הביצית נקראית מיקרומניפולציה ובאנגלית ‏ICSI‏ ‏שהן ראשי תיבות של ‏Intra Cytoplasmic Sperm Injection ‎‏.

לאחר ההפריה

במעבדה עוקבים אחר התפתחות העוברים ולאחר יומיים שלושה העוברים שהתפתחו הכי טוב מוחזרים ישירות לרחם האישה. בשלב זה על העובר להשתרש בדופן הרחם וכך מושג ההריון. תהליך החזרת העוברים לחלל הרחם מתבצע ללא הרדמה. למרות שבאופן טבעי העובר מגיע לרחם אחרי שישה ימים ואילו בהפריה חוץ גופית ‏הוא מוחדר לרחם מוקדם יותר הוא שוהה שם עד להשרשתו ברחם, וכך מושג ההריון.‏

ההשרשה היא תהליך סבוך ועדיין יחסית עלום, שחל מהשלב בו העוברים מוחזרים לרחם ועד להשגת או אי השגת תשובת הריון ‏חיובית. במקרים קשים מחזירים את העוברים לרחם אחרי שהות במעבדה של חמישה ימים – מה שנקרא ‏‏החזרת בלסטוציסטים.‏ כשבועיים לאחר ההחזרה ,בבדיקת דם אפשר לדעת אם הושג הריון. לפי התקנות של משרד הבריאות כדי למנוע הולדתם של תאומים ושלישיות על פי רוב מחזירים לרחם עד 2 עוברים בלבד. מתחת לגיל 30 מחזירים עובר אחד בלבד.

הקפאת עוברים

במידה והושגו עוברים רבים במחזור טיפול אחד, אחרי שמחזירים את העוברים ה”טריים” יש ‏אפשרות להקפיא את העוברים הנותרים. אפשר להשתמש בעוברים שהוקפאו להשגת הריונות נוספים בעתיד. לצורך החזרת עוברים מוקפאים שהופשרו אין צורך בקבלת זריקות כהכנה לטיפול ואין צורך לעבור את הליך שאיבת בייציות.

סיכויי הצלחה בהפריה חוץ גופית

הסיכויים להשגת הריון בהפריה חוץ גופית נעים סביב 25%-30% למחזור טיפול. לשם השוואה אצל זוג ללא בעיית פוריות, הורים לילדים, שמקיים יחסים בזמן הביוץ- הסיכוי להריון נע סביב 25% ‏לחודש. מכך אנו למדים שמבחינת פוריות מנגנון ההפריה בגוף אינו כל כך יעיל. ‏כל ניסיון טיפול עומד בפני עצמו – טיפול שלא הצליח אינו מפחית את סיכויי ההצלחה במחזור הטיפולי הבא.‏